עאמר סלימאן חב' לעבודות עפר ובניין נ' חזן אריה ובנו בע"מ

החלטה

ביום 10.2.11 החליט בית משפט השלום בעכו (השופט ג'מיל נאסר) להורות על מימוש והעברה למשיבה של סך 4,500 ₪ מתוך ערבות בנקאית שהפקידה המבקשת בבית המשפט. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה.

אציין את הידוע בין הצדדים, שלאחר החלטה זו ולאחר דיון נוסף, נתן אותו בית משפט החלטה נוספת ביום 24.3.11 שבה התייחס להחלטה האמורה. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 1.6.11 בבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה, החלטה נוספת זו ניתנה בחוסר סמכות, ולכן דינה להתבטל. אני דוחה את טענות המבקשת, שיש תוקף לכך שבית המשפט הודה שהוטעה על ידי המשיבה טרם נתן את החלטתו מיום 10.2.11. החלטת בית המשפט שניתנה בחוסר סמכות אינה ולא כלום, וגם אינה הודאה בטעות.

זה הרקע להחלטת בית המשפט מיום 10.2.11:

א.ביום 9.9.07 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה, וכן בקשה לעיקול זמני. בית המשפט נעתר לבקשה לעיקול זמני כנגד ערבות בנקאית בסך 25,000 ₪, שהופקדה. צו העיקול לא תפס כספים כלשהם.

ב.המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. ביום 17.12.07 דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המשיבה בהוצאות בסך 1,500 ₪.

ג.המשיבה הגישה בקשה לביטול צו העיקול הזמני. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 26.3.08, בה חוייבה המשיבה לשלם למבקשת הוצאת בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ד.המשיבה הגישה בקשה נוספת לסילוק על הסף, וזו התקבלה ביום 8.9.09, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪.

ה.במסגרת החלטתו על סילוק התביעה על הסף, מיום 8.9.09, הורה בית המשפט גם על דחיית התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה. המשיבה ערערה על כך, והערעור התקבל, במובן שהדיון בתביעה הנגדית הוחזר לבית משפט השלום.

ו.המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה לחילוט העירבון ופסיקת הוצאות נוספות. בין היתר טענה המשיבה (בסעיף 6 לבקשה) כי הוגשו בתיק בקשות שונות על ידה, אשר נידחו תוך חיובה בהוצאות, ולאור פסק הדין הדוחה את התביעה, מתבקש בית המשפט להורות על החזר הוצאות בסך 4,403 ₪, שהם הוצאות בגין בש"א 4061/07 (הבקשה הראשונה לסילוק על הסף), הוצאות בגין בש"א 1457/08 (הבקשה לביטול העיקול) והוצאות פסק הדין. כמו כן, התבקש בית המשפט לפסוק שכר טירחה בגין התביעה ע"ס 100,000 ₪ שהתבררה כתביעת סרק. בית המשפט החליט ביום 30.9.09 על תגובה בכתב תוך 20 יום.

ז.המבקשת הגיבה לבקשה וטענה כי העירבון נועד להבטיח את נזקי המשיבה עקב הסעד הזמני, ואין קשר בינו לבין הוצאות המשיבה. עוד נטען, כי עם דחיית התביעה וחיוב בהוצאות של 1,500 ₪, הסתיים הדיון בסוגיה של ההוצאות בהליך. בית המשפט לא נתן את החלטתו, והצדדים התייחסו לנושא זה גם בדיון במסגרת התביעה הנגדית ביום 23.12.10. בסופו של דבר, ביום 27.12.10 (שנה ושלושה חודשים אחרי הגשת הבקשה) החליט בית המשפט קמא:

"לענין עתירת התובעת שכנגד לחלט את הערבות הכספית בתיק, הגעתי למסקנה לדחות עתירה זו, אם כי זכאית התובעת שכנגד להיפרע מהערבות הנ"ל את סכומי ההוצאות שנפסקו לזכותה בתיק זה בטרם שולמו עד היום. ב"כ התובעת שכנגד תגיש הודעה בכתב תוך 15 יום מהיום, בה תציין את סכום ההוצאות ושווים להיום".

אתקן כבר עתה טעות סופר שנפלה בהחלטה, ושמא אינה טעות סופר. הבקשה לחילוט הערבות הוגשה על ידי הנתבעת במסגרת התביעה ולא על ידי התובעת שכנגד במסגרת התביעה שכנגד.

ח.המשיבה הגישה ביום 4.1.11 הודעה בלשון זו:

"הנתבעת – התובעת שכנגד מבקשת לציין את סכום ההוצאות בסך 4,642 ₪ שנפסקו בתיק זה:

א.בגין בש"א 4061/07 סך של 1,762 ₪ נכון להיום.

ב.בגין בש"א 1457/08 סך של 1,306 ₪ נכון להיום.

ג.בגין פסה"ד בתיק סך של 1,574 ₪ נכון להיום."

ט.על גבי הודעה זו החליט בית המשפט קמא ביום 10.1.11:

"בטרם אתם החלטה אופרטיבית בהמשך להחלטה שניתנה ביום 27.12.10, אתן הזדמנות לעו"ד ג'באלי להתייחס לסכומי ההוצאות שפורטו בהודעה זו, וזאת תוך 10 ימים."